| בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים |
| ע"פ 6006/10 |
| בפני: | כבוד השופט א' א' לוי |
| | כבוד השופט ס' ג'ובראן |
| | כבוד השופטת א' חיות |
| המערער: | מזאריב ראפת |
| | נ ג ד |
| |
| ט"ו בכסלו התשע"א | (22.11.10) |
| בשם המערער: | עו"ד אחמד רסלאן |
| בשם המשיבה: בשם שרות המבחן למבוגרים: | אין התייצבות גב' אורית דקל |
בתאריך 9.1.10, הגיעו אסלאם מזאריב (להלן: אסלאם) ואנס מזאריב (להלן: אנס), לשטח הנמצא בסמוך לבית משפחתם של המערערים, וביקשו להניח שם שלדה של רכב. על רקע זה נתגלעו חילופי דברים עם המערערים, ובעקבות כך נזעקו למקום אביהם של אסלאם ואנס, יוסף מזאריב, שהיה מלווה בדודם של המערערים ובנו דיב (להלן: יוסף ודיב). נטען, כי בשלב כלשהו ניגש עדנאן מזאריב (הנאשם הנוסף בפרשה זו – להלן: עדנאן) ליוסף, ודקר אותו בחזהו עם סכין, והוא הוסיף ודקר את אנס בזרועו השמאלית. המערער, שאחז בידו מזמרה, פצע עם כלי זה את דיב במצחו. בעקבות תקיפתם נזקקו יוסף ודיב לטיפול רפואי בבית חולים.
המערער, כמו גם עדנאן, הודה בעובדות שיוחסו לו, ובעקבות כך הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בשילוב עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין. בהמשך, נדון המערער ל-18 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את דיב בסכום של 5,000 ש"ח. להשלמת התמונה נוסיף, כי בגדרו של הסכם טיעון אותו גיבשו הצדדים, נדון עדנאן ל-24 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את יוסף ואנס בסכום של 7,500 ש"ח כל אחד. כמו כן, נדון עדנאן לקנס בסך 5,000 ש"ח.
המערער מבקש כי נבטל את רכיב המאסר שבגזר הדין או נקצר אותו לתקופה בה יוכל לשאת בדרך של עבודות שרות, ולהלן טעמיו: נכון היה להעדיף בעניינו את האפיק השיקומי, ברוח המלצתו של שרות המבחן; נעדר מגזר הדין איזון ראוי בין עונשו של המערער לזה שנגזר לעדנאן; בין הצדדים היריבים נערכה סולחה במסגרתה שולם פיצוי לנפגעי העבירה; לא ניתן משקל הולם להודאת המערער ולנסיבותיו האישיות.
לא מצאנו בכל אלה עילה לשנות מן העונש. על חומרת מעשיו של המערער נדמה כי אין צורך להכביר מלים, ואף לא על הצורך ליתן מענה הולם לגל האלימות השוטף את החברה בישראל בשנים האחרונות. עם זאת, נדגיש כי בעקבות ויכוח של מה בכך, אותו נוהגים הבריות ליישב בדרכים שנקבעו בחוק, בחרו המערער ואחיו לעשות דין לעצמם, וכתוצאה מכך נפצעו שלושה מיריביהם, פציעות שהיו עלולות להסתיים גם בתוצאה קשה פי כמה. זאת ועוד, מדובר במערער בעל עבר פלילי, שכבר התנסה במאסר, וכפי שעינינו רואות לא חשש לחזור ולחטוא תוך שניכרת הסלמה בהתנהגותו. ובאשר לשיקולי שיקום, אכן, בית המשפט מצווה לתת עליהם את דעתו בבואו לגזור את דינו של נאשם, אולם בצדק הדגיש בית המשפט קמא את העולה מתסקירו של שירות המבחן (וראה גם התסקיר המשלים מחודש חשוון התשע"א - אוקטובר 2009), היינו, שהמערער מתקשה להכיר בקיומם של דפוסים תוקפניים בהתנהגותו, ורצונו ליטול חלק בתהליך טיפולי מבוסס בעיקר על ביטוי מילולי ומוטיבציה חיצונית בלבד.
נוכח האמור, איננו סבורים כי שגה בית המשפט המחוזי בתוצאת הענישה אליה הגיע, ומדעתנו לא שינינו גם נוכח ההשוואה המתחייבת לעונש שהושת על עדנאן מזאריב. אכן, העונש שהושת על האחרון נוטה לקולה, אולם אין זו עילה להתערב בעונשו של המערער ממנו נעדר רכיב כלשהו של חומרה.
אשר על כן, הערעור נדחה.
המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בנצרת, ביום כ"ח בכסלו התשע"א (5.12.2010), עד לשעה 10:00.
ניתן היום, ט"ו בכסלו התשע"א (22.11.10).
| ש ו פ ט | ש ו פ ט | ש ו פ ט ת |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה